ביאור שטיינזלץ על מנחות ל׳

1 אבל יתרות לית לן אין לנו בה חשש, אלא מוחק את האות היתירה. זוהי הלכה אחת שאמר רב, שיש סתירה לדבריו מברייתא.

2 אידך האחרת היא זו שאמר רב: הכותב ספר תורה ובא לגמור, גומר בכל מקום ואפילו באמצע הדף. על כך מיתיבי מקשים ממה ששנינו בברייתא: הכותב ספר תורה, בא לו לגמור את הספר — לא יגמור באמצע הדף כדרך שהוא גומר בחומשין בודדים הכתובים לעצמם, אלא מקצר והולך ברוחב השורות עד שייגמר הספר בסוף הדף! ומשיבים: כי קא אמר כאשר אומר רב שגומר אפילו באמצע הדף הרי זה בגומר חומשין.

3 ומקשים: והא והרי ספר תורה קאמר הוא אומר! ומשיבים: כוונתו, בסוף כל אחד מן החומשין שהם חלק של ספר תורה שלם. ומכל מקום את סוף התורה כולה מודה רב שצריך לכתוב בסוף הדף. ומקשים: איני כך הוא? והאמר והרי אמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל, אמר רב: את המילים "לעיני כל ישראל" שבסוף התורה דברים לד, יב כותב באמצע הדף! ומשיבים: ההיא באמצע שיטה שורה איתמר נאמרה, כלומר, באמצע רוחב הדף, אבל צריך שיהיה הדבר בסוף הדף לאורכו.

4 ונחלקו חכמים בענין זה, רבנן אמרי חכמים אומרים: אף באמצע שיטה יכול לגמור, ולא רק בסופה. רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא. והלכתא והלכה היא: באמצע שיטה דווקא.

5 א כיון שהוזכרה מסורת הלכה זו מביאים עוד מה שאמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: שמנה פסוקים אחרונים שבתורה, מ"וימת משה" עד "לעיני כל ישראל" דברים לב ה— יב, יחיד קורא אותן בבית הכנסת, ואין מחלקים אותם לשנים. ואומרים: כמאן כשיטת מי נאמרו הדברים האלה, שפסוקים אלה נשתנו מן התורה כולה? שלא כשיטת ר' שמעון.

6 דתניא ששנויה ברייתא: נאמר "וימת שם משה עבד ה' "שם ה, ותמוה: אפשר משה עדיין חי וכתב בעצמו: "וימת שם משה"? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע בן נון והשלים את הספר, אלו דברי ר' יהודה, ואמרי לה ויש אומרים שדברים אלה הם דברי ר' נחמיה.

7 אמר לו ר' שמעון: אפשר שספר תורה חסר אפילו אות אחת? וכתיב והרי נאמר קודם לכן בדברי משה אל הלויים: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בארון" שם לא, כו, ואם כן בשעה שמסרו להם, בחייו, כבר היה זה ספר תורה שלם!

8 אלא, עד כאן בכל התורה — הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב וגם אומר מה שכותב, מכאן ואילך ממה שנאמר "וימת משה" — הקדוש ברוך הוא אומר את הדברים ומשה כותב בדמע, ולא היה אומר את הדברים, מרוב צערו, כמה שנאמר להלן, בנבואת החורבן שאמר ירמיהו לסופרו ברוך בן נריה: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" ירמיהו לא, כו.

9 ואם כן, האם לימא נאמר, שדברי רב גידל בשם רב, שיש לפסוקים האחרונים של התורה דין מיוחד, הם שלא כר' שמעון? שהרי לדעתו אין הבדל בין פסוקים אלו לכל התורה. ומשיבים: אפילו תימא תאמר שהוא כשיטת ר' שמעון, יש לומר כי הואיל ואישתני אישתני כיון שהשתנה, שנכתב בדמע, נשתנה גם דינו.

10 ב ועוד אמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: הלוקח קונה ספר תורה מן השוק — הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק, שהרי יש מצוה לכל אחד לכתוב ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בעצמו — מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה בספר תורה אפילו אות אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו.

11 ג כיון שהזכרנו הלכות כתיבת ספר תורה באים לדון בהם בהרחבה. תנו רבנן שנו חכמים: עושה אדם יריעה אחת של קלף מבת שלש דפין עמודות ועד בת שמנה דפין, אבל יריעה פחות מיכן משלוש ויתר על כן על שמונה לא יעשה.

12 ולא ירבה בדפין, לעשות שמונה דפים ביריעה צרה — מפני שנראה כל דף כאגרת שהשורות בה קצרות. ולא ימעט במספר הדפין ביריעה רחבה, מפני שכשהשורות רחבות עיניו משוטטות וקשה למצוא את תחילת השורה. אלא רוחב רצוי של דף הוא כגון שכותב "למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם" שלש פעמים.

13 אם נזדמנה לו יריעה רחבה, בת תשע דפים, והרי אין עושים כן — לא יחלוק אותה לשתי יריעות שיש בהן שלש לכאן ושש לכאן, אלא ארבע לכאן וחמש לכאן, כדי שיהיו שוות כמה שאפשר.

14 במה דברים אמורים שצריך לעשות לפחות שלושה דפים ביריעה? בתחלת הספר ובאמצעו, אבל כשמגיע בסוף הספר — אפילו פסוק אחד ואפילו דף אחד. ותוהים: פסוק אחד סלקא דעתך יעלה על דעתך שיכתוב על יריעה שלימה? אלא אימא אמור: כותב אפילו פסוק אחד בדף אחד ואינו חושש.

15 שיעור גליון החלק הגלוי, שאיננו כתוב, השוליים: מלמטה — טפח, מלמעלה שהוא מתבלה פחות — שלש אצבעות, ובין דף לדף — יעשה כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות, ובחומשין בודדים, שאינם ספר תורה שלם — יתן מלמטה גליון שלש אצבעות, מלמעלה שתי אצבעות, ובין דף לדף — כמלא ריוח רוחב גודל.

16 ובין שיטה לשיטה שורה לשורה של ספר תורה — יעשה ריוח כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה מילה למילה — יעשה ריוח כמלא אות קטנה, ובין אות לאות — די בריוח כמלא חוט השערה.

17 ומוסיפים: אף שצריך ליתן ריוח כפי ששנינו לעיל, אל ימעט אדם את הכתב לעשות חלק מן השורות באותיות קטנות יותר — לא מפני ריוח של מטה שצריך להשאיר בתחתית הדף, ולא מפני ריוח של מעלה, ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה, ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה, שאין זה נוי לספר התורה.

18 נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות ואינה נכנסת בתוך הדף — לא יכתוב שתים שתי אותיות בתוך הדף ושלש מהן חוץ לדף,

19 אלא יכתוב שלש אותיות בתוך הדף ושתים חוץ לדף. ומכל מקום, אם נזדמנה לו תיבה שכולה בת שתי אותיות, כגון "את" — לא יזרקנה כולה לבין הדפין, אלא חוזר וכותב אותה בתחילת השיטה הבאה.

20 הטועה בשם, שהיה צריך לכתוב שם ה', ודילג וכתב את המלה הבאה — גורר מגרד את מה שכתב, ותולה כותב מעל השורה את מה שגרר, וכותב את השם על מקום הגרר, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אף תולין את השם מעל השורה, בלא לגרור מה שכתב. ר' יצחק אומר: לא רק גורר, אלא אף מוחק את מה שהיה קודם, אם היה לח, וכותב את השם במקומו.

21 ר' שמעון שזורי אומר: כל השם כולו תולין, אבל מקצתו, כלומר, אם היה לו מקום לכתוב רק שתי אותיות ולא את כולו — אין תולין. ר' שמעון בן אלעזר אומר משום בשם ר' מאיר: אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק, ואין תולין אותו, שאין זה ראוי לו, כיצד עושה? מסלק את היריעה כולה שעשה בה טעות זו וגונזה.

22 איתמר נאמר שנחלקו אמוראים בדבר: רב חננאל אמר בשם רב, הלכה: תולין את השם. רבה בר בר חנה, אמר ר' יצחק בר שמואל, הלכה: מוחק וכותב.

23 ושואלים: הואיל וכבר נחלקו בכך תנאים, ולימא מר ושיאמר חכם זה הלכה כמר כחכם זה כלומר, כדעת ר' יוסי, ומר וחכם זה יאמר שהלכה כמר כחכם זה, כר' יצחק! ומסבירים: משום דאפכי להו שיש שהיו הופכים אותן, את השיטות של התנאים, ולכן אם היו אומרים רק שמות החכמים לא היו יודעים מה ההלכה, ולכן היו צריכים לפרש את המסקנה.

24 א ומביאים מה שאמר רבין בר חיננא, אמר עולא, אמר ר' חנינא: הלכה כר' שמעון שזורי. ולא עוד, אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי, הלכה כמותו.

25 ושואלים: אהייא על מה נאמרו דברים אלה? אילימא אהא אם תאמר על זו, שר' שמעון שזורי אומר בברייתא שהבאנו לעיל: כל השם כולו תולין, מקצתו אין תולין; והא איתמר עלה והרי נאמר עליה: אמר רב חננאל, אמר רב, הלכה: תולין את השם, ורבה בר בר חנה, אמר רב יצחק בר שמואל, הלכה: מוחק וכותב.

26 ואם איתא יש שעל דין זה אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי, הוא, רבין בר חיננא נמי לימא גם כן יאמר בשם ר' חנינא: הלכה, כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין!

27 אלא תאמר כי לא על זה נאמר אלא אהא על הלכה זו, ר' שמעון שזורי אומר: בן פקועה, שהוא ולד בהמה שהיה במעי אמו בשעה שנשחטה, אפילו היה בן חמש שנים וגדול וחזק, שהוא חורש בשדה — שחיטת אמו כשהיה במעיה מטהרתו, ואינו זקוק לשחיטה;

28 הא איתמר עלה הרי כבר נאמר עליה, במקומה במסכת חולין שזעירי אמר בשם ר' חנינא: הלכה כר' שמעון שזורי, ואם איתא יש שלהלכה זו התכוון ר' חנינא, הוא נמי לימא גם כן יאמר כך שם בשם ר' חנינא, שהלכה כר' שמעון שזורי!

29 אלא אהא על הלכה זו, בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ליהרג על ידי המלכות ואמר "כתבו גט לאשתי", אף על פי שלא פירש כראוי "כתבו ותנו" — הרי אלו יכתבו ויתנו, שבוודאי לכך התכוון, משום שהוא יודע שהולך למות. חזרו לומר: אף המפרש לים והיוצא בשיירא אם אמר רק "כתבו" — כותבים ונותנים, שלכך התכוון. ר' שמעון שזורי אומר: אף חולה המסוכן די שאומר "כתבו".

30 אי נמי אהא או גם כן על הלכה זו אמר ר' חנינא, ששנינו: תרומת מעשר של דמאי שהופרשה מתבואת עם הארץ, שיש חשש שאינו מעשר שחזרה למקומה שנפלה לתוך שאר התבואה, ר' שמעון שזורי אומר: במקרה זה לא רק בשבת התירו לשאול את עם הארץ על תבואתו ולסמוך עליו, אלא אף בחול שואלו ואוכלו על פיו.

31 ואומרים: והא איתמר עלה והרי נאמר על כך, אמר ר' יוחנן: הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן בענין גט, ובתרומת מעשר של דמאי, ואם איתא יש שעל כן אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי, הוא עולא נמי לימא גם כן יאמר בלשון זו בשם ר' חנינא!

32 אלא אהא על זו התכוון, שר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' שמעון שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע כדי להשתמש בגידולים לזריעה ולא למאכל, אם מקצתו של שדה הפול השריש היכה שרשים לפני ראש השנה ומקצתו השריש אחר ראש השנה — אין תורמין מזה על זה, ומדוע? לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן משל שנה זו על של שנה אחרת, ולא מן הישן על החדש;

33 כיצד יעשה כדי לתקן את התבואה? שהרי בזמן הקצירה קשה לדעת מה השריש קודם ומה השריש אחר כך — צובר גרנו לתוכו, כלומר, אוסף את הכל יחד ומערב, ונמצא שבסופו של דבר תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו, ועל כך אמר ר' חנינא שהלכה כר' שמעון שזורי;

34 הא איתמר עלה הרי נאמר עליה, אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יוחנן: הלכה כר' שמעון שזורי, ואם איתא יש, שביחס לכך פסק ר' חנינא כר' שמעון שזורי, הוא עולא נמי לימא גם כן שיאמר כן בשם ר' חנינא!

35 אלא אמר רב פפא: דברים אלה נאמרו לענין שידה, ורב נחמן בר יצחק אמר: נאמרו בענין יין. ומפרטים, רב פפא אמר: